יום רביעי, 17 בפברואר 2010

זכרונות מבית הספר יהל"ם לפני קום המדינה



אמנון הוא רופא שאתחיל ללמוד בבית הספר היסודי ברמת גן בביניין קטן שעכשיו הוא חניה גדולה ליד כיכר אורדע ושם הוא הוא למד עד כיתה ג' בכיתה ג' אבא שלו היה המחנך שלו איפה שאנחנו לומדים עכשיו בית הספר יהל"ם היה גימנסיה פרטית לקולר בכיתה ד' עבר אמנון לבית הספר יהל"ם כאשר הוא למד בכיתה מקבילה מאישתו לעתיד.

הוא התחיל ללמוד בכיתה ד' בבית הספר יהל"ם וסיים בכיתה ח' בשנת- 1947 לפני קום המדינה הבניין שהוא למד בו נשאר אותו הדבר חוץ מהצבע בחצר הייתה סוככה גדולה על עמודי מתכת הבנים אהבו לטפס על עמודי המתכת עד לגג של הסככה בהפסקות אהבו לשחק הילדים בגוגוים, באולר משחקי כדור, תופסת, וההפך מאיתנו לא הייתה בכלל אלימות.

פעם כל המורים היו גברים המנהל גם ד"ר רימלט היה גבר .

היו פעם גינות ושם היה אפשר לגדל ירקות ולקחת אותם הביתה והיו שם חפרפרות בגינות והילדים אהבו לתפוס אותו.

פעם היה בבית הספר בית ההזנה שם רוב הילדים נשארו בצהריים לאכול ושם הם גם הכינו את האוכל שלהם כולם וניקו אחריהם.

בהפסקות היו הולכים לקנות בקיוסק לקנות דברים מחוץ לבית הספר.

בבית הספר הייתה אחות והייתה לה עזרה מילדים שנקראים "אגודת הבריאות" וילדים שהיו באגודה הזאת היו צריכים לעבור קורס ולהם ניתנה סיכה וזאת הייתה גאווה גדולה ללבוש אותה עוד משהו שראוי לשבח זה חוג דרמה שהכינו שם את ההצגות אחת ההצגות היא מגילת אסתר זה לא הייה רק הצגה אלה גם מחזרמר כשלמדו בבית הספר קולנוע אורדע עדיין היה קיים וכל שבוע הייתה מתפרסמת הודעה בבית הספר לאיזה סרטים אפשר ללכת לילדים ולאיזה אסור וכל פעם היה בא מורה שהיה מקבל כרטיס חינם לסרטים בשביל לבדוק איפה נמצאים הילדים ואם היה נמצא ילד שהיה הולך לסרט שאסור ללכת הוא היה מקבל "כנס" עונש.

קצת לפני קום המדינה כשהילדים שלמדו בבית הספר יהל"ם היו כבר בתיכון לא בגיל התגייסות היו מגייסים אותם לגדנה ששם הם היו קשרים והדביקו כרוזים נגד הבריטים .

הם למדנו קפא"פ (קרב פנים אל פנים) שם הם למדו להגן ולהילחם במקלות.

ב29 בנובמר כשהאום החליט להקים את ארץ ישראל לא היו אז טלוויזיות אז היו קבוצות גדולות שישבו ליד הרדיו בשביל לשמוע אם הרוב בעד או נגד וכשכולם שמעו שהרוב בעד הם יצאו לרחוב בשמחה ויום למחרת התחילו המלחמות אח ת מהם הייתה מלחמת השיחרור אז לא היו תלבושת אחידה הבנות הלכו במכנסי גומי שלא יראו את התחתונים שלהן כשראו את התחתונים של הבנות אמרו שהיא מצלמת.

הבית ספר נשאר אותו הדבר (המבנה) אבל הפנים שלו השתנה הרבה והילדים אמרו תפילה בבוקר וזה לא היה בית ספר דתי בהתחלה בכיתות היו עפרונות בכיתות הנמוכות ובכיתות הגבוהות היו עטים עם שפיץ מתכת וכך כתבו טבלו את השפיץ בדיו אבל זה היה זמן קצר אחר כך עשו עט נובע העטים היש לנו היום כך יכלו להעתיק במבחנים כשהלכו לבקש דיו החליפו מידע ברמת גן היה בית החרושת היחיד בישראל לעטים.

בבית הספר היה שיעור אומנות ששם המורה היה יחזקאל שטרייכמן שהוא היה אומן מפורסם שעכשיו ציור אחד שלו עולה הרבה כסף עשרות או מאות אלפי שקלים.

לפני קום המדינה כמה ילדים היו במחרתרת והיו ילדים שהיו נעדרים מהשיעורים בבית הספר בגלל שבלילות היו הולכים לעשות כל מיני דברים ולא היו הולכים לבית הספר והמורים היו שואלים את התלמידים למה הם לא היו בבית הספר והילדים לא יכלו לספר כי זה היה סודי מאוד והמורים היו כועסים שהילדים לא היו מספרים להם.

גם פעם היו תנועות נוערת כמו הצופים ביתר, בני עקיבא, מכבי, נוער העובד, השומר הצעיר.

בצופים היו הרבה פעילויות מחנות קיץ והיו גם ערב שבת ושם היו רוקדים ריקודי עם היו מלמדים ריקודי עם.


























אין תגובות:

פרסום תגובה